בנם של ענבל ויצחק. נולד ביום כ' באלול תשס"ב (28.8.2002) בגוש קטיף. הילד החמישי במשפחה של ארבעה בנים ושתי בנות. אח ליאיר, נעם, אוהד, רעי וטליה.

עד שהיה בן שלוש, ישי חי עם משפחתו במושב קטיף, בגוש קטיף שברצועת עזה. בשנת 2005 הם עזבו את ביתם במסגרת תוכנית ההתנתקות ולאחר כמה חודשים עברו ליישוב הקהילתי יד בנימין, עד שלבסוף קבעו את מקום מגוריהם ביישוב טלמון שבמטה בנימין.

ישי גדל והתחנך בישיבה התיכונית קריית ארבע, שם רכש את ערכי הציונות ואהבת המולדת. למרות שהדברים לא תמיד זרמו לו בקלות, הוא חתר להצלחה, לא ויתר וסיים תיכון בהצטיינות.

באוגוסט 2021 התגייס לחטיבת הנח״ל, ולאחר שסיים את הגיבוש בהצטיינות הועבר לשרת ביחידת הקומנדו במשך שנה. לאחר מכן, שובץ ישי לשרת בגדוד 13 בגולני.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחלה התקפת המחבלים ישי ושישה לוחמים נוספים מהצוות שלו נסעו בנמ"ר ועסקו בפעילות שגרתית באזור גדר הגבול בסמוך לקיבוץ נחל עוז. כאשר הבחינו במאות המחבלים שחדרו לישראל ישי וחבריו חתרו למגע ונלחמו במחבלים תחת אש כבדה מאוד. במהלך הלחימה ירו המחבלים טיל נ״ט על הנמ״ר, טיל שהשבית את הרכב ואת כל מערכות התפעול שלו, מה שגרם לנעילת הדלת ומניעת היציאה של הלוחמים החוצה. המחבלים התקרבו אל הנמ״ר, אך אז הצליח הנהג להניע את הנמ״ר בהנעת חירום ולמנוע מהמחבלים לפרוץ אותו.

תוך כדי המשך הלחימה במאות המחבלים, קיבל הצוות קריאה לעזרה מבסיס נחל עוז.
הצוות התקדם עם הנמ״ר בנסיעה איטית לכיוון הבסיס ובדרכם נתקלו בעוד חוליות מחבלים רבות (שהיו מיועדות לקיבוץ סעד ולשובה) והצליחו לנטרל אותם.
כאשר התקרבו לבסיס, המ״פ הוציא את ראשו מהצריח וירה לעבר המחבלים. בחילופי האש הוא נפצע בידו, ולמרות פציעתו החמורה ביקש מצוות הלוחמים לצאת מהרכב כדי שהלחימה תהיה יעילה יותר.

הלוחמים פרקו מהנמ"ר ונתקלו באש ארטילרית כבדה, ובגבורה גדולה חיסלו עשרות מחבלים שהגיעו לעברם. כשהתקדמו עוד, בכניסה לבסיס צעק המ״פ: ׳הותקלנו׳. המחבלים הפתיעו אותם מכיוון הש״ג, התנהל קרב פנים מול פנים בו הלוחמים הצליחו להכריע עוד עשרות מחבלים, עד שנהרגו.

בתחקיר האירוע נמצא שהלוחמים לחמו בעוז ובגבורה, בקרב דמים אל מול מאות מחבלים וכך מנעו בגופם אסון גדול יותר.

סמל ראשון ישי פיטוסי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות.

כתבו בני המשפחה: "ישי זכור לכולם כבחור שמח, נמרץ, עם חיוך תמידי על הפנים, אדם בעל ענווה גדולה ולב ענק שמתייחס וקשוב לאנשים ה'שקופים' ומדבר אל כולם בגובה העיניים.

גם כלוחם, בקרב האחרון חתר למגע עם האויב, נלחם והציל יישובים שלמים. עד הכדור האחרון".
הוריו, אחיו ואחיותיו של ישי חיברו עליו את השיר "עד הכדור האחרון" והקליטו את עצמם שרים אותו. השיר נמצא ביוטיוב; אומנית החול רחלי בנדר יצרה בחול את סיפור גבורתו כפי שכתבה אימו. גם עבודתה נמצאת ביוטיוב.

פרק בפודקאסט "קול זיכרון" מטעם עיריית ירושלים הוקדש לסיפורו של ישי.

משפחתו של ישי פתחה במיזם הנצחה בבתי ספר ברחבי הארץ ובו מיועדים "ספסלי אחדות" לצורך שיח והידברות, יישוב מחלוקות ובקשות סליחה - ברוח האחדות המתגלמת בראשי התיבות של שמו: יחד שבטי ישראל.